בסיסי הצבא הבריטי בארץ ישראל
הצבא הבריטי החזיק בנוכחות צבאית משמעותית בארץ ישראל בין השנים 1917 ל-1948. במהלך תקופה זו, הוקמו לאורך הארץ עשרות מחנות ובסיסים צבאיים, אשר שימשו למגוון מטרות, ביניהן:
אימונים: מחנות רבים שימשו לאימון חיילים בריטים וחיילים של צבאות חבר העמים לקראת לחימה במלחמות העולם ובמערכות אחרות.
פריסה צבאית: בסיסים שימשו כמרכזי שליטה ופריסה עבור כוחות צבאיים, הן לצורך ביטחון שוטף והן לצורך פעולות צבאיות.
אחסון ולוגיסטיקה: מחסנים רבים שימשו לאחסון ציוד, מזון ודלק עבור הצבא הבריטי.
בתי חולים: בתי חולים צבאיים הוקמו לטיפול בפצועים ובחולים.
שדות תעופה: שדות תעופה צבאיים שימשו להפעלת מטוסים לצורך תובלה, סיור ופצצה.
מיקום בסיסים:
הבסיסים הבריטיים היו פרוסים לאורך כל הארץ, אך התרכזו בעיקר באזורים הבאים:
מרכז הארץ: אזור זה היה מרכז הפעילות הצבאית הבריטית בארץ, ובהתאם, הוקמו בו מחנות ובסיסים רבים, ביניהם: מחנה סרפנד (צריפין), מחנה תל השומר, מחנה בלפור, מחנה ג'ויריה (רמת השרון) ועוד.
ירושלים וסביבתה: באזור זה הוקמו מחנות ובסיסים רבים, ביניהם: מחנה אלנבי, מחנה תלפיות, מחנה נוה דאוד ועוד.
חיפה וסביבתה: אזור זה היה חשוב מבחינה אסטרטגית בשל נמלו, ולכן הוקמו בו מחנות ובסיסים רבים, ביניהם: מחנה נשר, מחנה מת"ם, מחנה דורה ועוד.
דרום הארץ: בדרום הארץ הוקמו מחנות ובסיסים קטנים יותר, ביניהם: מחנה באר שבע, מחנה סדום, מחנה מגדל ועוד.
המורשת של בסיסי הצבא הבריטי:
לאחר עזיבת הבריטים את ארץ ישראל בשנת 1948, רבים מהבסיסים שלהם עברו לשימוש צה"ל. חלק מהמחנות הוסבו למגורים אזרחיים, וחלקם הפכו לאזורי תעשייה. אחרים נותרו בשימוש צבאי עד היום.
המורשת של בסיסי הצבא הבריטי בארץ ישראל ניכרת עד היום. ניתן לראות אותה במבנים שנותרו מהתקופה הבריטית, בשמות רחובות ובשכונות, ובהשפעה שהייתה לצבא הבריטי על התפתחות היישוב היהודי בארץ.