אחדות העבודה: היסטוריה קצרה
אחדות העבודה הייתה מפלגת פועלים ציונית סוציאליסטית שהתקיימה בשתי תקופות עיקריות:
1919-1930:
הוקמה כתוצאה מאיחוד מפלגת "פועלי ציון" בראשות דוד בן-גוריון עם "הבלתי מפלגתיים" מקרב אנשי העלייה השנייה בראשות ברל כצנלסון.
הדגישה נושאים של ביטחון, התגוננות ועבודה.
במסגרת ועידתה השנייה בכינרת (יוני 1920), הוקם ארגון ההגנה, והשומר מסר לו את דגלו.
עם ייסוד ההסתדרות הכללית בסוף 1920, העבירה אליה אחדות העבודה את האחריות לטיפול בנושאי הגנה.
בשנת 1930 התאחדה עם שתי מפלגות פועלים ארץ-ישראליות נוספות - הפועל הצעיר ופועלי ציון - ויחד הקימו את מפאי (מפלגת פועלי ארץ ישראל).
1948-1968:
נוסדה כיורשת למפלגה קודמת באותו שם שהתפרקה ב-1948.
התמודדה בבחירות לכנסת הראשונה במסגרת מפ"ם (מפלגת פועלי ארץ ישראל המאוחדת), אך פרשה ממנה בשנת 1954 בעקבות חילוקי דעות בנוגע לאסטרטגיה המדינית.
התמודדה בבחירות לכנסת השלישית באופן עצמאי, אך לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.
בשנת 1961 התאחדה עם מפלגת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ויצרה את מפלגת פועלי ישראל (מפ"י).
מפ"י התמודדה בבחירות לכנסת השישית במסגרת המערך יחד עם מפא"י, אך התפרקה בשנת 1968.
אחדות העבודה מילאה תפקיד מרכזי בהתפתחות הציונות הסוציאליסטית ובבניית היישוב היהודי בארץ ישראל. חבריה נמנו עם מייסדי ההסתדרות, הקבוצות הראשונות, ארגון ההגנה ועוד.