דוד וולפסון כנשיא ההסתדרות הציונית: 1905-1911
עלייה לתפקיד:
דוד וולפסון נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית בשנת 1905, לאחר מותו של מייסד התנועה, תיאודור הרצל. וולפסון, שהיה כבר פעיל ציוני ותיק ומקורב להרצל, מילא תפקיד מרכזי בקידום התנועה עוד קודם לכן, ונחשב כמנהיג מוכשר ומסור.
פעילותו כנשיא:
תקופת כהונתו של וולפסון התאפיינה בפעילות ענפה ובהתמודדות עם אתגרים רבים. להלן כמה מההישגים המרכזיים שלו:
חיזוק המוסדות הציוניים: וולפסון עבד קשה לחזק את המוסדות הפיננסיים והארגוניים של התנועה הציונית. הוא הקים את אוצר התישבות יהודים, גייס תרומות רבות, ופעל לייסוד קרן קיימת לישראל.
קידום ההתיישבות בארץ ישראל: וולפסון ראה בהתיישבות יהודית בארץ ישראל ערך מרכזי, ופעל רבות לעידודה. הוא תמך ברכישת אדמות, הקמת יישובים חדשים, ופיתוח חקלאות ותעשייה.
דיפלומטיה ציונית: וולפסון ניהל משא ומתן עם מנהיגים מדיניים באירופה ובמקומות אחרים, במטרה לקדם את האינטרסים הציוניים. הוא נפגש בין השאר עם הסולטאן העות'מאני, עם קיסר גרמניה, ועם ראשי ממשלות אירופיות.
הקמת הקרן הקיימת לישראל: בשנת 1903, בקונגרס הציוני השישי, יזם וולפסון את הקמת הקרן הקיימת לישראל. הקרן נועדה לרכוש אדמות בארץ ישראל עבור העם היהודי, והיא הפכה לכלי מרכזי בפיתוח ההתיישבות היהודית.
אתגרים וקשיים:
תקופת כהונתו של וולפסון לא הייתה קלה. הוא התמודד עם התנגדויות פנימיות בתוך התנועה הציונית, עם קשיים גיוס כספים, ועם התנגדות מצד השלטון העות'מאני.
התפטרות:
בשנת 1911, התפטר וולפסון מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונית. התפטרותו נבעה מכמה גורמים, ביניהם קשיים בריאותיים, התנגדויות פוליטיות, וחילוקי דעות בנוגע לאופן ניהול התנועה.
מורשתו:
דוד וולפסון נחשב לאחד ממנהיגי הציונות החשובים ביותר. הוא מילא תפקיד מרכזי בהתפתחות התנועה הציונית ובחיזוק הקשר בין יהדות העולם לארץ ישראל.
הנצחה:
גופתו של וולפסון הועלתה לישראל בשנת 1952 והוא נקבר בהר הרצל.
שמו של וולפסון מונצח ברחובות רבים בישראל, במוסדות חינוך ובאתרים ציוניים.
לסיכום:
תקופת כהונתו של דוד וולפסון כנשיא ההסתדרות הציונית התאפיינה בפעילות ענפה, בהתמודדות עם אתגרים רבים, ובהישגים משמעותיים. וולפסון תרם רבות לחיזוק התנועה הציונית, לקידום ההתיישבות בארץ ישראל, ולהנחת התשתית להקמת מדינת ישראל