זו אחת הפעמים המועטות שאני מוצא טעות קריטית בדברים של ליבוביץ. בדוגמאות שלו לגבי ההווה שנקבע על פי העתיד ליבוביץ מתעלם (במודע!) מכך שעצם המחשבה קדמה בזמן לפעולה ולכן העתיד עדיין נקבע ע"פ העבר/הווה ולא להפך. בדוגמת השחמט, הזזת הכלי ה27 נקבעה ע"פ המחשבה שקדמה להזזת כלי ה26 וה27 גם יחד. אני חושב שליבוביץ עשה פה קצת סלט בין ההבחנה בזמן והקשר בין רצון ומסקנות מדעיות. ולכן, ניתן לעשות רדוקציה מכל השיחה לכך שהאם יש סיבה לרצון או לא.