העלאת עצמות זאב ז'בוטינסקי: אירוע היסטורי מכונן
זאב ז'בוטינסקי, מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם, פובליציסט ומייסד הציונות הרוויזיוניסטית, נפטר בניו יורק בשנת 1940. בצוואתו ביקש לקבור אותו בארץ ישראל, אך בשל חילוקי דעות פוליטיים, רצונו לא מומש מיד.
רק בשנת 1964, 24 שנים לאחר פטירתו, הובאו עצמותיו של ז'בוטינסקי לישראל. אירוע זה, שנודע בשם "זאב ז'בוטינסקי שב למולדת", היה אירוע היסטורי מרגש וסמלי, שסימן את התפייסות בין זרמים שונים בתנועה הציונית.
הרקע להעלאת עצמות ז'בוטינסקי:
יריבות פוליטית: ז'בוטינסקי היה יריבו הפוליטי המר של דוד בן-גוריון, מנהיג מפלגת מפא"י. בן-גוריון התנגד להעלאת עצמות ז'בוטינסקי, בין השאר בגלל דעותיו הלאומיות הימניות.
שינוי פוליטי: לאחר פרישתו של בן-גוריון מהפוליטיקה בשנת 1963, התאפשר סוף סוף להביא את עצמות ז'בוטינסקי לקבורה בישראל.
לחץ ציבורי: לאורך השנים, פעל ציבור רחב, ובראשו משפחת ז'בוטינסקי והתנועה הרוויזיוניסטית, למען הבאת עצמותיו של ז'בוטינסקי לארץ.
טקס הקבורה:
טקס ממלכתי: טקס הקבורה נערך ב-9 ביולי 1964, בהר הרצל בירושלים. הטקס היה אירוע ממלכתי רב משתתפים, שבו נכחו אישים פוליטיים רבים, אנשי ציבור, ותומכיו של ז'בוטינסקי מכל רחבי הארץ.
משמעות סמלית: טקס הקבורה סימל את ההכרה בחשיבותו של ז'בוטינסקי כמנהיג ציוני ותרומתו המשמעותית למפעל הציוני.
איחוד לאומי: האירוע תרם לאיחוד לאומי ולגישור על פערים פוליטיים בין זרמים שונים בתנועה הציונית.
מורשת ז'בוטינסקי:
דמות מופת: זאב ז'בוטינסקי נחשב עד היום לדמות מופת ציונית. כתביו, נאומיו ופועלו ממשיכים להשפיע על המחשבה הציונית ועל הפוליטיקה הישראלית.
הנצחה: זכרו של ז'בוטינסקי מונצח בדרכים רבות, ביניהן: בית ז'בוטינסקי בתל אביב, מכון ז'בוטינסקי בירושלים, רחובות ומוסדות ציבור שנקראו על שמו.
העלאת עצמות ז'בוטינסקי לארץ ישראל הייתה אירוע היסטורי בעל חשיבות רבה. האירוע סימל את ההכרה בחשיבותו של ז'בוטינסקי כמנהיג ציוני, תרם לאיחוד לאומי, והפך את ז'בוטינסקי לדמות מופת ציונית שעדיין משפיעה על ישראל כיום