הוא מנגן ביד שמאל על גיטרה ימנית פשוט מטורףףףףףף

מלך🦌👑👑❤️❤️

היידה אייל גולן ❤️❤️❤️❤️

Omri seni seviyoruz senin mutlu olman biz türklerin isteği antlyadan selamlar.

אין אין, אתה אדיררררררר

מי הרשה לקורונה לבוא ולשנות לנו כך פתאום את החיים? מה, היא לא יודעת שאנחנו לא אוהבים שינויים? איפה קצת נימוס, התחשבות באחרים? הקושי לחולל שינוי נובע מכך שהאדם מטבעו רוצה להרגיש טוב. אם בא שינוי מסוג של הפתעה משמחת, אז אין בעיה, הוא מתקבל בברכה. אבל אם לא ברור לאן השינוי מוביל, אז אנחנו בחוסר מנוחה. תקופת הקורונה מזמינה אותנו לשינויים, זה כבר לא מוטל בספק. מה שכן חשוב לדעת הוא שבידינו לקבוע, אם השינויים הללו יהיו לטובה או לרעה. אם נשכיל להבין מהי המשמעות של התקופה, לאן היא מזמינה אותנו ומה היא בעצם רוצה מהחיים שלנו, נבין גם איך להתגבר על המגפה ולמנף אותה לצמיחה חדשה. כדאי לזכור שתמיד יש לנו בחירה, בין דרך פחות או יותר טובה. תרופה לקורונה, אם ניגש ישר לנקודה, לא חייבת להיות בצורה של כדורים או זריקות דווקא. יכול להיות שזה יהיה משהו חדש, משהו אחר. אולי לא בצורה ביולוגית בכלל, אלא מהפן הפסיכולוגי של העניין. למה הכוונה? אם נתחיל להתייחס טוב יותר האחד לשני, להתקרב נפשית, לחשוב על טובת הזולת ולא רק על עצמנו - הרי שאז נוכל לומר שניצלנו בתבונה את התקופה הלא-פשוטה. במקרה כזה גם יתברר לנו שהקורונה לא באה להרוס אותנו, אלא ליישר אותנו, לשפר אותנו כפרטים וכחברה. מהות השינוי המתבקש הוא שנתחשב יותר זה בזה, מתוך הכרה בעובדה שכולנו חלקים במערכת אחת, גלובלית ואינטגרלית, שכל חלקיה מקושרים זה לזה, מקצה לקצה. זהו הלקח העיקרי מעידן הקורונה, ועליו בדיוק מצביעה המגפה. היא מאירה את הליקויים שבקשרים בין בני האדם. עד שלא נפנים זאת, שום תרופה ביולוגית לא תוכל לעצור את הנגיפים המזיקים שעוד עומדים לפתחנו. דרוש כאן טיפול שורש, תרופה עמוקה הרבה יותר לבעיה שמתחילה ברמת היחסים בינינו. תהליך הריפוי החברתי כולל ויתור על הרגלים ישנים ורכישת הרגלים חדשים. ההרגל העיקרי שממנו חובה להיפטר הוא המבט השלילי על האחרים. לפי טבעו האגואיסטי, האדם לא מסוגל להסתכל על הזולת בעין טובה, כמו שהוא מסתכל על הילד הקטן שלו. המבט רגיל להיות ביקורתי, מנמיך, מזלזל, כדי להרגיש גבוה יותר מכולם. ההרגלים הטובים שכדאי לרכוש מתחלקים לשלוש רמות: א) להתייחס לאחרים טוב, מפני שאנחנו נמצאים במנגנון אחד ותלויים זה בזה כדי למגר את הקורונה. ב) להתייחס לזולת טוב לא כדי להימלט מהצרה המשותפת, אלא מפני שעצם החיבור עם כולם באהבה עושה את החיים שלי טובים ובטוחים הרבה יותר. ג) להתייחס באהבה שאינה תלויה במה שאני מקבל מאחרים, אלא מתוך הכרה שהאהבה בעצמה היא המעמד הגבוה ביותר שאליו יכול אדם להעפיל. כדי להתחיל לתרגל יחס טוב לזולת, הנה כמה טיפים מעשיים. השאיפה הכללית היא להראות לאחרים שאנחנו רוצים בטובתם. מחמאות יכולות לעזור כאן מאוד, אז נתחיל לפזר אותן בסביבה. בעדינות ורגישות כמובן, והעיקר מתוך כוונה להראות לאחרים שמתוך הלב שלנו יוצאים גלים חיוביים לקראתם. זה יכול להיות בכל מקום, בעבודה, בבית, עם קולגות או עם בני משפחה. לדוגמה, באנו הביתה ובני הזוג הכינו ארוחה. מה שלא יהיה, תמיד נגיד שזה מצוין. וגם אם לפעמים לילדים לא הולך משהו בלימודים, ניתן להם חיבוק חם ונדגיש שאנחנו אוהבים אותם בלי שום קשר לרמת ההישגים שלהם. ככל שנתרגל להתחשב יותר ברגשות וברצונות של האחרים ונרצה להשפיע להם כל טוב, אנחנו נגלה שזה משפר את כל תחומי החיים. מהרמה של מערכות יחסים דרך בריאות, סיפוק ושמחה, ועד להצלחה בכל דבר שאנחנו עושים. בכל מקום יתגלה שפע, טוב, כמו מעיין של חיים, ואנחנו נלגום ממנו לרוויה, משתאים ומודים! מן המקורות "עם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון" בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמרי "שמעתי", טז.

06:52 Omri Zelig playing

אלוף

Omri supersin Izmirden selamlar.

עומרי זה היורש של סינגולדה

המודעות למוות מה ההבדל במודעות של ילדים ומבוגרים לעניין החיים והמוות? על מה בדיוק יושב הפחד מהמוות? מהו הדבר החשוב ביותר שאפשר יהיה ללמוד מדיון כזה לגבי האופן שבו אנו מממשים את החיים? ראשית צריך לדעת שאדם חי מתוך הרצון הכללי שלו ליהנות. בהתאם לכך, במה שעושה לו טוב הוא מתעמק, כלומר משתדל להרגיש את המחשבה עליו, להחזיק בה כמה שיותר ולהרחיב אותה. לעומת זאת, לגבי דברים מהנים פחות או מעוררי סבל, מהם הוא רוצה להתרחק, לא להרגיש, להסתיר אותם מעצמו. האדם מונע על ידי מנגנון שמכוון אותו בכל רגע לפעולות ולמחשבות שיניבו מקסימום תענוג במינימום מאמץ. הוא מוכן להתאמץ מאוד בהווה עבור רווחים גדולים בעוד כמה שנים, אבל על המוות אין לו שום נטייה לחשוב, אלא אם כן יש איזו הצדקה ברורה כמו מחלה קשה שפתאום מגיעה חס ושלום, או סכנה קיומית אחרת. בגילאים צעירים יש לילדים איזו הרגשה טבעית של כוח עליון. הם אפילו מתפללים, בלי שום קשר למה שנהוג או לא נהוג במשפחה שבה נולדו. גם הרגשת החיים והמוות שונה אצלם לחלוטין מזו שיש למבוגרים, שכבר טרודים בענייני עבודה, משפחה, פרנסה, בריאות וכן הלאה. כל כך הרבה בעיות. כשחושבים על זה, מבוגר טיפוסי חי כדי לגמור עוד יום בשלום, עד שהימים הלחוצים גומרים אותו מתישהו. איך שלא יהיה, ילדים רגישים לעניין החיים והמוות עד לגיל מסוים שבו באים ההורמונים ושאר ענייני ההתבגרות, ותובעים את שלהם. מאז עניין החיים והמוות נשכח, ורק מדי פעם מבצבץ לרגע ושוב נעלם. ככל שמתקרבים לגיל הזקנה מופיעות שוב מחשבות על המוות, אבל במקביל פועלת מערכת הגנתית שממתיקה את הדברים. חיים מיום ליום, כמו שאומרים, אז בואו נהנה כל עוד אפשר. בשביל מה לדאוג היום את דאגת מחר? יצורים אחרים בטבע גם כן חווים מוות. הצומח מרגיש אם מישהו אוכל או כורת אותו, וגם חש בסכנות קיומיות כמו חוסר במים, באוויר או בשמש. חיות נמצאות כל הזמן בחיפוש אחר מזון ובמאבקי הישרדות מול טורפים. לאדם נתן הטבע תוספת מיוחדת: האדם מרגיש שאחרי הסתלקותו מהעולם חותמו יוטבע לנצח על סביבתו, על בני דורו או על ילדיו שימשיכו את פועלו. הוא רואה בכך את המשך החיים שלו עצמו, ויש לו תחושה כאילו הוא משאיר את עצמו לדור הבא. האדם לא מסוגל לתאר לעצמו מוות כאובדן של הכול, כהיעלמות מוחלטת, והשורש הרוחני לכך נעוץ בהיותנו באים מכוח עליון נצחי. מה כל כך מפחיד במוות? העובדה שאי אפשר לחזור. בחיים שלנו הכול נע במחזוריות, אך בעניין המוות איננו רואים את המחזוריות שמתקיימת, ולכן הדבר מפחיד מאוד. מטבעו האדם אגואיסט ואוהב להחזיק את הכול בידיים שלו. ההרגשה שהוא לגמרי לא יודע מה יקרה לו ברגע הבא מייצרת בעיה גדולה. כלומר, הפחד מהמוות הוא פחד מאובדן שליטה מוחלט על גורלך. איך השפיעו החיים המודרניים על האופן שבו אנו תופסים את המוות? בתקופות קודמות לא היו בתי חולים או בתי אבות. תהליך התקרבותם למוות של בני משפחה זקנים או חולים, היה חלק טבעי ובלתי נפרד מהחיים. כיום אדם מן היישוב שאינו רופא או אחות וכדומה, מרוחק מאוד מחוויה ישירה כזו. בעולם המודרני הכול סטרילי: אנחנו לא רואים מוות, לא חושבים על מוות, לא מודעים למוות, לא צריכים לתת לעצמנו דין וחשבון איפה אנחנו ביחס לעניין החיים והמוות. ובכלל, עשינו לעצמנו חיים מלאכותיים מאוד: משהו כואב לוקחים כדור, רגע מתפנה שוקעים להתכתבויות אינסופיות בטלפון, וכשרוצים קצת לנוח - צוללים לתוך כורסת הטלוויזיה. מין בועה שכזאת. לפי חכמת הקבלה, הדבר הבא שמצפה לנו מבחינה התפתחותית הוא ההכרה עד כמה אנחנו מנותקים מהחיים האמיתיים, מצויים על כדור הארץ כמו בחללית. כשנגלה שזוהי אמת המציאות, נידרש לתת דין וחשבון על כך שבעצם עכשיו אנחנו מתים; שבנינו לעצמנו איזשהם חיים מלאכותיים, ניפחנו את עצמנו בכל מיני דברים, אבל פספסנו את החיים האמיתיים שאותם אנחנו אמורים ליצור. הטבע נתן לנו את החיים למטרה אחרת לחלוטין, ואילו אנחנו שקועים במשחקים ילדותיים. וכמו אימא שקוראת לילדיה האהובים: 'בואו כבר, מספיק עם המשחקים', כך בדיוק מגיבים גם אנחנו: 'לא רוצים'. אם כן, המטרה הגדולה של קיומנו היא לגלות שעכשיו אנחנו נמצאים במצב של מוות, ולהבין מהי משמעות הביטוי - להתעורר לחיים. מן המקורות "כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד לגמר התיקון, נבחנים כמו דור אחד שהאריך את חייו עד שהתפתח ובא לתיקונו כמו שצריך להיות". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום" "תכלית הבריאה לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש... ולא על מין הצומח, ולא על מין החי... אלא רק מין 'האדם' בלבדו... אחר שמהפכים הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע, ובאים בהשוואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות, שהוכנו להם בעולמות העליונים". בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", לט "הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה שם". בעל הסולם, מאמר "מבשרי אחזה אלוקי"

Belle équipe

ענק

נויה. בת 6. ואוריאן בת 4

הוא פאקינג ניגן את זה הפוך כאילו כלום עם הגבוהים למעלה עילוי

עוגת קרבו

לפטקת טקדל20קלגןסטלבדר

אלוף