הטריטוריאליסטים בהסתדרות הציונית:
הטריטוריאליסטים היו זרם בתוך ההסתדרות הציונית שהאמין כי יש למצוא טריטוריה עבור העם היהודי, אך לא התעקש שתהיה זו דווקא ארץ ישראל.
ההבדלים בין הטריטוריאליסטים לציונים:
המקום: הציונים האמינו שארץ ישראל היא המקום היחיד המתאים למדינה יהודית, בעוד הטריטוריאליסטים היו פתוחים לאפשרויות נוספות.
ההיסטוריה: הציונים הדגישו את הקשר ההיסטורי והדתי של היהודים לארץ ישראל, בעוד הטריטוריאליסטים ראו את הצורך במדינה יהודית בעיקר כפתרון לבעיית האנטישמיות.
האמצעים: הציונים תמכו בהתיישבות יהודית בארץ ישראל ובפיתוחה, בעוד הטריטוריאליסטים היו פתוחים גם לאפשרויות של רכישת שטחים או קבלת אוטונומיה במדינה קיימת.
האירועים המרכזיים:
הקונגרס הציוני השביעי (1905): בקונגרס זה נדונה הצעת תוכנית אוגנדה, שהציעה שטח באוגנדה להתיישבות יהודית. הצעה זו עוררה מחלוקת קשה, והטריטוריאליסטים, בראשות ישראל זנגוויל, פרשו מההסתדרות הציונית והקימו את "הסתדרות הטריטוריאליסטים היהודים" (יט"א).
המלחמה הראשונה העולמית והצהרת בלפור: אירועים אלו חיזקו את מעמדה של הציונות והובילו להקמת מדינת ישראל. הטריטוריאליסטים, שראו בהצהרת בלפור צעד בכיוון הנכון אך לא מספק, המשיכו בפעילותם עד להתפרקות יט"א בשנת 1925.
מורשת:
הטריטוריאליסטים לא הצליחו להגשים את חלומם של מדינה יהודית מחוץ לארץ ישראל, אך תרומתם לציונות לא מבוטלת. הם העלו על סדר היום את הצורך בפתרון מעשי לבעיית האנטישמיות, והיוו כוח מניע חשוב בפיתוח רעיונות ציוניים שונים.
דמויות מרכזיות:
ישראל זנגוויל: מנהיג הטריטוריאליסטים, סופר ופעיל ציוני.
נחמן סירקין: פילוסוף ציוני, תמך בפתרון טריטוריאלי סוציאליסטי.
ישראל יסינובסקי: סופר ופעיל ציוני, תמך בהתיישבות יהודית בארגנטינה