השאלה של כליל על משמעות החיים "מי אני בלי הטייטל שלי? מי אני בלי ההישגים או ההצלחות שלי? מי אני בלי העבודה שלי? מי תהיו אם יום אחד תקומו בבוקר וייקחו מכם את כל אלו?". את השאלות האלה שאל כליל קמחי, צעיר בן 32 שמת מוות מצער בשבוע שעבר, כשנשאב אל תוך בולען שנפער בתוך בריכה בווילה פרטית. הטרגדיה הזכירה לרבבות גולשים ברחבי הרשת את השבריריות של החיים, והתובנות המרגשות של כליל עוררו את הלב לשאול מחדש על משמעות החיים ועל תפקידנו בעולם הזה. אין כל משמעות בכל ה"טייטלים", בכל התארים והתוויות היפות שאנחנו רוכשים לאורך החיים. "למדתי כך וכך", "קיבלתי תעודה על כך וכך", "עשיתי מיליונים כאן", "עבדתי בחברה הנחשבת ההיא", "טיילתי בכל העולם" וכן הלאה. כל אלה תארים שבהם אנחנו מתפארים בפני האחרים ברוח הזמן והתקופה. ה"אני" של האדם הוא מה שיש לו בפנים, בלי כל התארים והפוזות, מופשט לחלוטין מתעודות וציונים. ומה יש לנו בפנים? רצון לקבל הנאה, שמתחלק לאינספור רצונות גוברים שמבקשים מילוי. זה הטבע שלנו. אם היינו מכירים לעומק את הרצון שבנו, היינו מגלים שהוא כולו מכוון לתועלתו, בכוונה על מנת לקבל הנאה לעצמו על חשבון האחרים. כך מתגלה בבירור למי שלומד את חכמת הקבלה. אדם אשר לומד לאורך חייו להכיר את טבעו האמיתי, להיות כחוקר המודע לכוונה הרעה לנצל את זולתו, ואף שואף לתקן את היחס השלילי ולפעול לטובה למען הזולת - הוא אדם שסחט את המיטב מהחיים, אדם שיודע מאין בא ולאן הוא הולך, אדם שיגיע להשגה ולהצלחה. חכמת הקבלה מלמדת שהתרומה הגדולה של האדם, ועל כך אפשר למדוד אותו בהתרשמות כללית בסוף ימיו, היא עד כמה פעל לתיקון ולשינוי עצמי כדי לגרום לחיבור לבבי בין האחרים. כאשר אדם שואף להדביק את כל המין האנושי כאיש אחד בלב אחד, כשם שהמציאות בנויה רק נסתרת מעינינו, מתגלה הייחודיות האמיתית שלו. אז מאיר בו ודרכו השורש הרוחני שלו במערכת הכללית, והוא רוכש טייטל בקנה-מידה חדש.