פנינה חפר היא אחת מששת שורדי ושורדות השואה שידליקו משואות בעצרת הממלכתית בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם
פנינה חפר נולדה בכפר נושפאלאו ברומניה למשפחה ובה 21 ילדים. אביה, הרב אנשיל אשר וייס, היה רב הקהילה, והמשפחה גרה ליד בית הכנסת.
במאי 1944 כונסו יהודי הכפר, ובני המשפחה הוסעו לגטו סילַג'שוֹמיוֹ. הם רוכזו בשדה פתוח בלא קורת גג, והקימו בו אוהלים מבגדיהם. כעבור שלושה שבועות גורשה המשפחה לאושוויץ. ברכבת אמר האב שאם יופרדו, עליהם להגיע לארץ־ישראל. עם הירידה מהקרון הספיקה פנינה לראות את מבטהּ המיוסר של אמהּ לפני שהופרדה ממנה בסלקציה. רוב בני המשפחה נרצחו בתאי הגזים. פנינה נותרה עם אחותה בלומה.
בסוף 1944 הועברו פנינה ובלומה לברגן־בלזן, ולאחר מכן לעבודת כפייה בבית חרושת לנשק בזַלצוֵדֶל. ב־14 באפריל 1945 שחררו אותן חיילי צבא ארצות־הברית.
פנינה ובלומה ניסו להעפיל לארץ בנובמבר 1946, אך נתפסו ונשלחו לקפריסין, ובספטמבר 1947 הגיעו למחנה עתלית. עם שחרורה עלתה פנינה לירושלים ולמדה בסמינר למורים. היא התאחדה עם בלומה ועם ארבעה אחים אחרים ששרדו מכל המשפחה הענפה.
פנינה התחתנה עם יעקב והם הביאו לעולם שלוש בנות, 16 נכדים ויותר מ־45 נינים.
לסיפור המלא: www.yadvashem.org/he/remembra...