כמו שהעצב גדול פי מליון, כך גם החגיגות צריכות להיות גדולות פי מליון

מטרת האוייבים שלנו היא לדכא את רצון החיים של עם ישראל , השמחה והעצב והזיכרון מלווים אותנו אלפי שנים . לכן נחגוג וניזכור .

כולם צודקים. כל אחד יעשה מה שבא לו בתוך הבית שלו פנימה מבחינה פומבית זאת מסורת וחג לאומי זה לא מתבטל משום סיבה כמו שלא מבטלים את יום כיפור או את חנוכה או את צום.תשעה באב או כל חג אחר דתי או לאומי כי הלאום כבר זה כמו הדת.

אני מרגיש ממש כמו החבר השלישי שלך הלב חצוי בין הרצון להזדהות עם החטופים ועם המשפחות השכולות אבל לא לחגוג זה ממש לא להוקיר את מה שהחיילים שלנו נלחמו למענו לעניות דעתי צריך לחגוג באופן לא ראוותני בלי קשר למלחמה אבל כן לציין את החשיבות של מה שיש לנו

3

החיים הם רצף של עליות ומורדות . גם בפן הפרטי וגם בפן הלאומי . יש עליות ומורדות קטנים , יש גדולים . אחרי כל ירידה באה עליה . מי שלא שורד בירידה לא יגיע לעליה . אז נכון , קשה , אבל זה חלק מהחיים . מה שלא הורג - מחשל . אז עדיף לשרוד ולהתחשל .

הראשון, לא צריך לחגוג על האסון הכי גדול של המדינה שלנו.

השני צודק. וכי אנחנו לא מסוגלים להילחם? מחדל בהנהגה ובמודיעין אינו מוריד מאומה מעוצמת עם ישראל ומהעצמאות המדינית שלנו, אע"פ שהיא כעת מוגבלת על ידי ארה"ב.

לחגוג על מלא!

האמת כולם צודקים אז מה שנשאר לעשות זה ״ אין דן דינו סופה לה קטינו סופה לה …וכו׳

לנו קשה לחגוג. כי אשכרה, מרגישים שעדיין אנחנו ב--7.10 😢 אשכרה הם עשו לנו , (בהרגשה שלנו-)---'נכבה'...כפי שהעמלקים מגדירים את יום העצמאות שלנו. שאגב השנה יותר מתמיד, אנחנו מבינים כמה אנחנו לא חופשיים בארצנו 😢 הלוואי שיבואו ימים שמחים וחופשיים יותר 🎉

ראשון

ויש גם אותך - החבר הרביעי - ותלוי מה אתה מרגיש ! כמשפחה שכולה אחרי החיבוק העוטף ביום הזכרון נהגנו להישאר בבית ולצפות בחידון התנ״ך ועוד.. כשיש לך חברים אסרטיביים לידך, לפעמים אתה מצליח לצאת מהשבלול ו״לחגוג״ את ראש השנה ופסח.

לחגוג, על פי חבר מספר 3🕊🇮🇱

לדעתי לחגוג זאת חלק מהמלחמה. אז מי שמרגיש קושי לחגוג מהסיבות של חבר מספר 2 צריך לחגוג מהסיבות של חבר מספר 3. לגבי מי צודק? כרגע כל הרגשות לגיטימיים והשאלה הנכונה יותר היא האם אנחנו עדיין רוצים לנצח את האויביים שלנו או שכנענו?

אני לא חוגג - לא בגלל העצב, אלא בגלל שאין עצמאות. אם כבר אנחנו יכולים לחגוג ממש עוד מעט ב4 ביולי.