מה סיפרו לילדים בגרמניה המערבית על הרייך השלישי והשואה לאחר תום מלחמת העולם השנייה? איך הוצגו היהודים, הגרמנים והנאצים בספרי הילדים בגרמניה ועל מי הוטלה האחריות למעשי הזוועה ולמותם של מיליונים?
בעקבות מחקר שבמסגרתו ניתחה למעלה משלוש מאות ספרים לילדים בגרמנית, טוענת פרופסור זהר שביט שגרמניה המערבית סיפרה לדור הצעיר על עברה סיפור שהציב תמונת עבר מסולפת. בסיפור זה הגרמנים הם הקורבן העיקרי, ולעתים גם הבלעדי, של מלחמת העולם השנייה, של הרייך השלישי, ואפילו של השואה. בניית הסיפור הזה התבססה על יצירת ניגוד בין גרמנים לנאצים - הגרמנים לא היו נאצים והנאצים לא היו גרמנים, על יצירתה של קטגוריה נפרדת של "פסבדו נאצים" (גרמנים שאינם באמת נאצים) ועל יצירת אפיון היהודים והנאצים כדומים זה לזה. הנרטיב הזה אפשר לגרמניה להותיר בצל את העוולות, הזוועות ורצח העם ולהביא אל קדמת הבמה את סבלם של הגרמנים.
נקודת המוצא של הספרים פילושמית וכוונתם טובה, אבל הכוונות הטובות מוליכות לגיהינום והפילושמיות מתגלגלת לאנטישמיות, כפי שניתן ללמוד מציטוט מאחד מספרי הילדים המצליחים ביותר, שבו מבקש המורה להגן לכאורה על היהודים: "נוצרים אנו ועלינו לזכור כי היהודים צלבו את ישו אדוננו. מאשימים את היהודים שהם ערמומיים ומרושעים ואיך לא יהיו? טוענים שהיהודים רודפי בצע הם ורמאים, היש פלא בכך? הם למדו לדעת שהכסף הוא האמצעי היחידי שבעזרתו יוכלו לשמור על חייהם וביטחונם".
בפודקסט שלפנינו בוחנת פרופ' שביט כיצד ומדוע אימצו כותבי ספרות הילדים והנוער בגרמניה שלאחר מלחמה את הסיפור ההיסטורי המסולף וכיצד הוא אפשר להם להתנער מאחריות לעבר הגרמני.
פרופ' שביט מופקדת לשעבר על הקתדרה לסמיוטיקה ומחקר התרבות ע"ש פורטר באוניברסיטת תל-אביב ומקימת התכנית לתואר השני במחקר תרבות הילד והנוער בבית הספר למדעי התרבות, היא בעלת שם בינלאומי כחוקרת של התרבות הארץ ישראלית ושל התרבות היהודית, בעיקר היהודית-גרמנית, במיוחד בהקשר של יחסיה עם תרבויות אירופה השונות.
מוזמנים להאזין לפרק נוסף של תל אביב 360, בהנחיית מיכאל מירו.