סרט זה הוא עדות של טען הקשר יצחק נגרקר שלחם בקרבות הבלימה בחטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים גדוד 74 בפיקודו של סגן אלוף יאיר נפשי, פלוגה ו' בפיקודו של סר"ן אבי רוניס ז"ל במחלקה של יואב יקיר ז"ל .
המחלקה לחמה במלחמת יום הכיפורים (1973) בגיזרה הדרומית ביותר בגיזרת רמת הגולן מוצב 116 בפיקודו של סג"ן יוסי גור ואיזור תל סאקי. השמידה עשרות טנקים וכלי רק"מ סוריים.
לאחר שנגמרה התחמושת הגיעו להתחמש בפגזים של טנק פגוע של חטיבה 7, טנק זה הגיע לתל סאקי יחד עם כח נוסף של גדוד 82 בפלוגה ד' בפיקודו של סר"ן דני לוין וסמג"ד גדוד 82 דני פסח ז"ל אשר נקראו לתגבר את המחלקה של יואב יקיר ז"ל ולא הצליחו להגיע ליעדם ומצאו את עצמם בתל סאקי.
בסרט משולבים קטעי קשר מארכיון צה"ל קטעי וידאו של השבויים מהשבי הסורי והחזרה הביתה ושילוב של עוד כתבות מעניינות
* יום ראשון 7 באוקטובר סביבות 12 בצהרים*
כשגופות חבריהם רוכזו מחוץ לבונקר הם נכנסו לתוכו סה"כ 28 . זמן עובר מפקד הכח סג"ן מנחם אנסבכר פצוע מדבר עם יהיה בקשר , קריאת תהילים, הבטחה שאם נצא חיים נעשה חאפלה ואז... צעקה ושני השומרים משני הפתחים של הבונקר רצים פנימה החייל שלום פחימה עומד אחרון (הכי קרוב לפתח) ואבא לפניו , הסורים בחוץ, צרור יריות מבחוץ לתוך הבונקר ואז הגיע הרימון ...
דממה בבונק אחרי פיצוץ הרימון וצרורות הקל"צ.
חושך מאובק ציפצופים באוזניים מהפיצוף, כולם שכובים על הריצפה, מעולפים, פצועים ואולי הרוגים, מביט על כולם כשהוא עומד לא מבין שהוא בעצמו נפצע.
"מי שיכול שיצא החוצה ויגיד לסורים שאנחנו נכנעים". נשמע פתאום ממפקד הבונקר סג"ן מנחם אנסבכר.
"מי שיכול !? וואוו אני יכול אני היחידי שיכול אני עומד כולם שכובים ופצועים , איזו צרה ", בלי לומר מילה מיותרת מוריד לריצפת הבונקר את הנשק וששת הרימונים שהביא איתו מהטנק ומתחיל לצעוד החוצה . בפתח הבונקר עמד ה B.T.R של הנחלאים הקיף אותו וצעק לסורים ... איפה אתם ?
2 סורים צצו מהמסולעת מימין אחד עומד ממש כמה מטרים ממול והשני 6-7 מטרים טיפה מימין .
הסורי הראשון מכוון את הנשק בחוסר נוחות בו זמנית מסתכל סביב כאילו חושש לאיזה מערב שאולי הוכן בשבילם. עוד רגע והסורי שמכוון את הנשק מתחיל סחיטה איטית של ההדק שאבא לא יכל שלא להבחין בה ...
אבא הזיז את עצמו שמאלה וקליעי הקלצניקוב חלפו בדיוק באותה נקודה שאבא עמד לפני רגע ...
*איזה סיוט ואווו איך !? מה עבר עליו באותם רגעים לא אבין לעולם - אני לא מאמין שאני בכלל מצליח לכתוב את זה .
זה לא נגמר ... גם עם הסורי השני קרה אותו המקרה ועוד צרור חולף...
באותו זמן בתוך הבונקר רק שמעו את הצרורות. הם הבינו שנגרקר נהרג .( יום אחרי ב 8 לאוקטובר (14:00) כשהגיעו לחלץ אותם הם ביקשו מהלוחמים שהגיעו שיחפשו את הגופה של נגרקר היא אמורה להיות פה באיזור כך אמרו. )
בתוך הבונקר הלוחמים מגדוד 50 ושיריונרים מוציאים רימונים שולפים את הנצרה והתכוננו לקחת את עצמם יחד עם מי מהסורים שיכנס.
הרעיון של לצאת ולהיכנא כנראה לא עבד, לפחות כך חשבו באותו הרגע הנצורים אבל שמרו על השקט.
אז 2 הסורים ירו 2 צרורות ואבא זז קצת אחורה אל מאחורי ה B.T.R ונתן למצב להירגע . הוא עדיין היה איתם בקשר עין ולא העז לחזור חזרה לתוך הבונקר, הוא ידע בדיוק מה יקרה אם יחזור...
הוא יוצא חזרה והסורים שואלים אותו בערבית משולבת בתנועות ידיים..." כמה אתם ?"
תתארו לכם שהתשובה שלו תגיע עם תנועת ידיים של עשרות ... מה, הסורים יקחו את כולם בשבי ?!
לא לא לא הם פשוט יחסלו את כולם ...
באילטור של רגע עשה תנועה עם יד אחת של ארבע (צוות טנק) ואז המשיך ... 3 חלאס ואני היחידי שנשאר.
הסורים לא טרחו לבדוק, הרי כמה דקות לפני ירו פנימה וזרקו רימונים .
הם לקחו את אבא והובילו אותו כאשר הם עומדים מאחוריו אל נגמש שחיכה למרגלות התל בחלק הצפון מזרחי . רק בנקודה הזאת אבא הבין שנפצע ולכן צלע ...
פה התחיל פרק חדש של 8 וחצי חודשים של שבי ...