פיצוץ תחנות הרדאר: פרק מרתק בתולדות המאבק לעצמאות ישראל
רקע היסטורי:
בשנים 1946 ו-1947, בתקופת המנדט הבריטי, התנהלה תנועת המרי העברי כנגד שלטונות המנדט. במסגרת מאבק זה, בוצעו מספר פעולות חבלה נגד מטרות אסטרטגיות בריטיות, ביניהן פיצוץ תחנות רדאר.
תחנות הרדאר הללו, שהוקמו על הר הכרמל, שימשו את הבריטים לגילוי ספינות מעפילים שניסו להגיע לחופי ארץ ישראל. פגיעה בתחנות אלו היוותה מכה משמעותית ליכולת הבריטים לאכוף את האיסור על העפלה ולחסום את עלייתם של יהודים לארץ.
הפעולות:
הניסיון הראשון:
ב-23 בנובמבר 1945, פוצצו לוחמי "ההגנה" תחנת משטרה ומכ"ם בגבעת אולגה. הפיצוץ גרם נזק לתחנת המשטרה, אך המכ"ם המשיך לפעול.
הניסיון השני:
ב-20 בינואר 1946, חוליה של אנשי פלמ"ח הצליחה לפוצץ את תחנת הרדאר המערבית על הכרמל. הפעולה בוצעה בלילה, תוך חתירה דרך גדרות תיל והנחת חומר נפץ עם מנגנון השהייה.
הניסיון השלישי:
ב-4 ביולי 1947, פוצצה חוליה נוספת של אנשי פלמ"ח את תחנת הרדאר המזרחית על הכרמל. גם פעולה זו בוצעה בלילה, תוך שימוש בחומרי נפץ.
השפעות:
פיצוץ תחנות הרדאר היווה הצלחה משמעותית עבור תנועת המרי העברי. הפעולות פגעו קשות ביכולת הבריטים לאתר ולעצור ספינות מעפילים, וסייעו בהמשך העלייה לארץ ישראל.
מעבר להשפעה המבצעית, לפעולות אלו הייתה גם משמעות סמלית חשובה. הן הדגימו את נחישותם ותעוזה של לוחמי המחתרת, והעלו את המורל בקרב היישוב היהודי.
מורשת:
פיצוץ תחנות הרדאר נחקק בזכרון הקולקטיבי הישראלי כסמל לגבורה, לתעוזה וליצירתיות של לוחמי המחתרת במאבקם לעצמאות. סיפורי הפעולות מועברים מדור לדור, וממשיכים לעורר השראה בקרב רבים.