זה המתח. או במילים מודרניות "דיסוננס קוגניטיבי" - הרצון להאמין במעמד הר סיני אף על פי שאין בו היגיון פילוסופי. הרצון לשמור על היהדות על אף שהרציונל דוחה אותה. על כן יש חרדים שהיו אומרים לי שהגדורה של יהודי היא להאמין במה שלא הגיוני, וככל שחוסר ההיגיון גדול יותר - כך אלוהים מתגמל את המאמין בעולם הבא יותר. כי הוא עשה את הקפיצה האמונית הגדולה יותר. אני לא חושב שאותם חרדים חשבו על כך לעומק, כי אלוהים שמחליט בהתאם לאדם הוא אלוהים שמסוגל להשתנות בהתאם להחלטות האדם ורצונו החופשי או פועליו, אך אלוהים אינו פועל. הוא סטטי. ולכן אינו משנה את דעתו. החלטות האדם לא יכולות לגרום לאלוהים לפעול כי אז אלוהים איננו סטטי ואיננו שלם ומושלם. מצד שני, אם אלוהים הוא סטטי והוא יודע מה נחליט עוד לפני שהחלטנו אזי כל התאולוגיה של אלוהים בוחן אותנו, או הרעיון שיש לנו רצון החופשי הולך לפח. אם אלוהים יודע מה אני אעשה מחר אז זה אומר שאינני יכול לפעול אחרת ממה שבטוח אעשה. ואם אלוהים יודע את העתיד אז גם לו עצמו אין רצון חופשי או מחשבה חופשית ולכן צריך להרחיק אותו עוד ועוד מכל תכונה שאנחנו מכירים. ואם אין לו תכונות אז מה מבדיל אותו מן הטבע? ואם אין לו תכונות אז מדוע שנחפוץ לעשות כדברו? אם אנו לא מבינים את נטיותיו ורצונותיו וכוונותיו - אז למה שנעשה מה שהוא אומר? אולי זה לא לטובתנו? אולי זה לא עבורנו? אולי הוא רוצה ברעתנו? מה נעשה - נסתמך על מה שהוא אמר? הוא הרי איננו מדבר. לפי הרמב"ם כל נבואה היא בחלום. זה המתח. חוסר ההיגיון שלמרותו האדם מעוניין להישאר יהודי.