הרב שלום סבג - שהכל ברא לכבודו
(1) ליקוטי מוהר"ן מהדורא קמא סימן קעב
כל החסרונות שיש לאדם הן בנים או פרנסה או בריאות, הכל הוא מצד האדם עצמו, כי אור השם יתברך שופע עליו תמיד, אך האדם על ידי מעשיו הרעים עושה צל לעצמו, שאין מגיע עליו אור השם יתברך, ולפי מעשיו כן נעשה הצל המונע אור השם יתברך, ומגיע לו החסרון לפי המעשה שעל ידה נעשה הצל, והנה הצל הוא מדבר גשמי שעומד נגד דבר רוחני (היינו שהוא דק ממנו) כמו גשם עץ ואבן נגד אור הלבנה והחמה עושה צל, וכן לקוי חמה ולבנה על ידי צל הארץ, וכן החמה בעצמה נגד מה שלמעלה ממנה, הוא גשמיות, ועושה צל נגדו, ועל כן האדם כפי גשמיותו וכפי מעשיו, כן עושה צל בעצמו שמונע ממנו אור ושפע של השם יתברך, אבל אם האדם מבטל עצמו, ואינו כלל מזה העולם, אזי אינו עושה צל, ומקבל אור השם יתברך, ועקר אור השם יתברך הוא הכבוד, כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא *לכבודו*, כמו שכתוב (ישעיה מ"ג): "לכבודי בראתיו" וכו'. וזה: "מלא כל הארץ כבודו" (שם ו), היינו אם הוא "מלא כל הארץ", שאינו כלל מזה העולם, אזי מקבל אור השם יתברך שהוא הכבוד: וזה (משלי ג): "כבוד חכמים ינחלו", כי "החכמה מאין תמצא" (איוב כח). ועל כן החכמים שהם אין, זוכים לכבוד, על ידי שאינם עושים צל להפסיק, כי אין להם שום גשמיות כנ"ל:
וכשהשם יתברך מראה פנים שוחקות חיים וטובה לעולם, ולהפך להפך, חס ושלום. וכן הצדיק כשמראה פנים שוחקות הוא טוב, וכן להפך. וזה: "ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב את המות" וכו'. היינו לפנים שלכם: