בתקופת מלחמת העולם השניה, הצילה גברת אירנה סנדלר, כ- 2,500 ילדים יהודיים מגטו ורשה. כאשר במחצית השניה של שנת 1942 החל חיסול הגטו, פתחה גברת אירנה סנדלר, במבצע רחב היקף להצלת ילדים יהודיים מהגטו. הילדים שהבריחה תוך סיכון חייה מן הגטו ל"צד הארי", הועברו למנזרים או אל משפחות נוצריות, באמצעות ניירות מזויפים שהסדירו להם במחתרת הפולנית, שם מצאו מחסה עד סוף המלחמה. היא שילמה מחיר יקר עבור מעשיה. הגסטאפו אסר אותה ועינה אותה. אף שעברה עינויים קשים (שברו את רגליה ומאז היא נאלצת להלך בעזרת קביים) היא לא נשברה, וסירבה לדבר ולחשוף את זהות הילדים שהצילה. בית דין נאצי גזר עליה עונש מוות אך היא נחלצה, והוצאה להורג רק "על הנייר", הודות להכנסתה לרשימת אסירים שהוצאו כבר להורג, בידי שומר שקיבל שוחד גדול ששולם ע"י המחתרת הפולנית. היא קיבלה זהות חדשה וחיה במסתור עד סוף המלחמה. גברת אירנה סנדלר הקפידה על רישום מדויק של הילדים שהבריחה מן הגטו, כדי שאפשר יהיה לאתרם בסוף המלחמה ולהשיבם לשורשיהם היהודיים, ולמשפחותיהם במידת האפשר. את הרשימות הטמינה בכדי זכוכית באדמה בגן ביתה. בסך הכול הצילה בדרך זו כ- 2,500 ילדים יהודיים.
מתוך אימגו מאמרים מקצועיים
She was born in Warsaw, Poland. During the World War II German occupation of Poland, she lived in Warsaw while working for the city's Social Welfare Department. She started helping Jews long time before the Warsaw Ghetto was established. Helping Jews was very risky - in German-occupied Poland, all household members were punished by death if a hidden Jew was found in their house. This was the most severe legislation in occupied Europe. In December of 1942, the newly created Zegota, a council to aid Jews, nominated her (under her cover name Jolanta [1]) to head its children's department. As an employee of the Social Welfare Department, she had a special permit to enter the Warsaw Ghetto, where she wore a Star of David as a sign of solidarity with the Jewish people and so as not to call attention to herself.