נחום בוגנר נולד ב-1933 בבז'ז'ני שבגליציה המזרחית (היום אוקראינה) ליצחק וסימה. ב-7 ביולי 1941, שבועיים אחרי פלישתם לברית המועצות, כבשו הגרמנים את העיר ומיד ערכו בה האוקראינים פוגרום ביהודי העיירה בעידודם של הגרמנים. עם התארגנות שלטון הכיבוש הגרמני במקום עברה משפחת בוגנר לעיירה צ'מיזינ'צה. בסתיו 1942 גורשה המשפחה לגטו פשמישלני. בחמישה בדצמבר 1942 נערכה בגטו אקציה נרחבת שבמהלכה נשלחו כ-3,000 יהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ. נחום ואמו עם בן דודו התינוק הצליחו לקפוץ מהרכבת וחזרו לגטו. בגטו הם פגשו את האב שקפץ אף הוא מרכבת אחרת שיועדה למחנה ינובסקה. הוריו של נחום החליטו לברוח מן הגטו ולחפש מסתור ביערות הסביבה. הם הצטרפו לקבוצת משפחות שכבר הסתתרו ביער ויצרו בו מעין מחנה משפחות . במאי 1943 יצא האב לפשמישלני ולא חזר. בינואר 1944 הלכה אמו של נחום להשיג מזון, נלכדה על ידי אוקראינים לאומנים ונרצחה. נחום בן ה-11 נותר עם חבורת גברים במחנה הפרטיזנים שאימצה אותו. ב-22 ליולי 1944 הם שוחררו על ידי גדוד של הצבא האדום שכבש את האזור. לאחר השחרור נקלט נחום בבית ילדים סובייטי של יתומי מלחמה בלבוב ומשם הועבר לבית הילדים של לנה קיכלר בזקופנה שבפולין. באוגוסט 1947 הגיע נחום לארץ ישראל ונקלט במסגרת עליית הנוער בקיבוצים תל יוסף ואשדות יעקב. נחום נשוי לנטע ולהם שלושה ילדים ושמונה נכדים. נחום עסק במשך שנים רבות במחקר השואה, והתמקד בחקר הצלת ילדים יהודים בזהות שאולה בפולין ובתחום מחנות המעצר בקפריסין.