איזה הופעה אדירה, גדי ענק, יש לוחמים בימין ב"ה

גדי תמשיך לתת להם לכולם את האמת לפנים שיקפצו

מצער אותי שבמקום להתייחס לתוכן הטענות, מידן חוזר שוב ושוב לנושא התפל של המטען הרגשי בכתיבה של טאוב. השאלה אינה אם הראיון היה "הוגן" או "בלתי הוגן", אלא אם יש לו ערך כלשהו. לדידי, התשובה היא "לא".

דוקטור העם מאחוריך או לפחות רובו.

הדבר שבלט לי בראיון שהוא מתחיל בשאלה מאוד עובדתית "האם אני נייח או נייד" אך כאשר גדי מנמק ומוכיח קובי בורח מיד לרגש הרחק מהעובדות, וניתן לסכם את הדברים שלו כך: "אבל חבל אם רק תהיה נחמד...", וסאבטקסט: משהו נורא קרה לך (השתגעת)...

גאון!! מיידן: הקשב ולמד..איש תם..

ראיון מעולה, אבל דיליי בלתי נסבל.

ד"ר גדי טאוב אנחנו אוהבים אותך

קובי מידן טען שהוא מתבייש להיות ישראלי... הכי נייד שיש.

אחד הראיונות המעולים!! ממש ממש החכמתי ונתן כמה נקודות למחשבה.. כל הכבוד.. ואתם צריכים לעשות את זה יותר, לתת במה לדר' טאוב! "

ראיון מעולה ואינטליגנטי

מה מיידן מנסה לעשות? לשנות את צורת ההתבטאות של גדי? אוליי לדרוש "תקינות פוליטית לשונית"? אני מציע לעשות כאלו ניתוחים לשוניים ו"צבעים" של השמאל והגלובליסטים והאליטות הזחוחות שחושבות שהן יותר חכמות מהעם בתוכו הן יושבות.

שיחה מהממת, שניכם מצויינים וברמה שיח גבוהה

אחד הראיונות המרתקים והעמוקים ששמעתי.

Kobi Maidan , the perfect example for the definition of the word -Faltchan.

קובי !!!!! מי המרואיין ??? אתה ???

קובי מידן - אוליי תשב ותקשיב? אתה ממש מפריע לי לשמוע את דבריו המרתקים של טאוב! (קשה לך שהוא מנומק וצודק!) ותפסיק להתנהג כמו מורה מהמאה הקודמת!

אנחנו ב2021 ואתם מעלים וידיאו ב 360P ?!

רבותיי, "להפוך שולחן" זה משהו אחר. אני חושד בד"ר טאוב שהוא יודע את זה ולועג למראיינו על דברי הפתיחה המתחנחנים.

קובי כאילו מתעסק בעיקר, בעיקר הוא מתעסק במעטפת. כל השטיקים של מורים לתת לתלמיד להרגיש תלמיד.

ראיתי ראיונות שונים של קובי מידן. תמיד שאל וקבל תשובות (מהמרואיין). כאן הפך עצמו למרואיין. למה גדי טאוב נשאר??

ברגע שהתחיל לדבר על הדיקטטורה השיפוטית המראיין הנייד מיהר להעביר נושא.

״זה הדדי״🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣

צריך לדבר על מערכת המשפט בישראל ועל הכוח הבלתי מוגבל של השופטים

ראיון מלוכלך של קובי מידן , מזכיר מארב מתוכנן היטב, גדי טאוב ידע את זה תוך כדי שזה קרה אבל מה הוא כבר יכול לעשות למראיין שבגד בו אם לא לזרום ולשחק את המשחק תחת אש מכאן והלאה הכי טוב שהוא יכול, ואת זה גדי עשית נפלא

חחח טובי בניה של הדמוקרטיה

ה״זעם״ של טאוב, זה מה שמעניין את המראיין. לתוכן של הספר לא רצה, אולי חשש, להכנס. הסגנון מעניין אותו מאוד. התוכן, הרעיונות, הסוגיות הקיומיות - קצת פחות. והנה הוכחה לפרק על ה״תקינות הפוליטית״ בספר. בריחה אל המילים. ניתוק מהמציאות. ריאיון מאכזב, פחדני, בורח לעימות על עניינים שבנפשנו. לא מספיק לטעון ״אני חולק על חלק גדול מדעותיך בספר״ ולרוץ להגדרות הפשוטות של ״נייח״ ושל ״נייד״ בפתיחת הספר. ה״תנועה הגלית״ של ההיסטוריה היא מהסוג המעמעם בכוונה במקום שמצריך קביעות אמפיריות וגבולות ברורים. כל מי שקרא את הספר מבין שברמה הרעיונית המראיין היה מפסיד ב-debate בעליל.

ראיון לא הוגן. תתארו לכם את מידן מראיין את נועם חומסקי ומעלה לו את התמיכה שלו בחמר רוג' ושואל אותו איך הוא הרגיש אז. יש סיכון שהוא יפעיל תחקירנים למצא דברים שאמר מרואיין שמאלני שמאירים אותו באור לא מחמיא והוא יתחקר אותו עליהם?

העולם נכנס למערבולת מיוחדת מאוד, לשנה קשה ומסובכת. בקרב המונים מורגשת אי-ודאות גדולה לגבי העתיד הקרוב. אנשים מאבדים בהדרגה את המילויים שהורגלו בהם, הם מרגישים תלויים בין שמיים וארץ, וזה עוד לפני שהנגיף אמר את המילה האחרונה שלו. קשה לתאר איך חיינו לפני שנה, עולם אחר לחלוטין מחיי הסגר הנוכחיים ומסימני השאלה הגדולים שמלווים אותנו. למדנו הרבה על בשרנו. הקרבנו הרבה מהקרובים שלנו כדי לשאול ברצינות על פשר החיים. התחלנו להסכים בשקט בתוכנו שאנחנו לא מבינים הרבה על הטבע הסובב אותנו ועל תכלית האנושות. האתגר גדול יותר מהתמודדות עם מגפה כלל-עולמית, אלא מדובר בפיתוח יחס חדש לחיים הסובבים. כי מה שווים החיים שלנו ושל הציוויליזציה כולה אם אנחנו לא מסוגלים להתמודד כמעט עם כלום? מה התועלת לקום ולבנות מחדש אם אנחנו עומדים קפואים וחסרי אונים אל מול כוחות הטבע? מה שווה הטכנולוגיה המשוכללת, ההנהגה, אם בסוף יום חיינו מוטלים על הכף? אנחנו עוד לא מעכלים את גודל התקופה, לא מפנימים את התקופה הגורלית וההיסטורית שאנחנו ניצבים בה - תקופה של מעבר מעולם ערכים ישן לעולם ערכים חדש. השינויים אדירים. הפכנו רגועים יותר. התסיסה הפנימית שככה מעט. הדרישה לחיים, לחברים ואפילו לממשלה קצת התאזנה. כבר אין מי שקופצים בגבורה ובטוחים בצדקת דרכם. אלא הכול פועלים בזהירות ובחכמה, בדריכות ובהקשבה. קשה לשער איך תיראה החברה האנושית עוד שנה מהיום. אבל אם תהיה זו שנה עוצמתית כמו השנה האחרונה, אז בכלל נקיץ למציאות אחרת, לעולם חדש שטרם הכרנו. השנה האחרונה הוכיחה שאי-אפשר לדעת. הכול ייתכן. חוסר הוודאות שאופף אותנו חיוני, הוא חלק מהתפתחות טבעית של המין האנושי. כמו ילדים קטנים שבטוחים שהחוג הצר שהם שולטים בו הוא כל עולמם, אבל ככל שהם גדלים המעגל מתרחב ועליהם להתאים את עצמם לחוקים חדשים. כך אנחנו כאנושות. מעגל הקשרים התרחב בינינו, התגלה כגלובלי ותלותי, לעיתים מעיק לעיתים נעים, אבל מרגע ההכרה עלינו להרחיב את הגבולות הפנימיים שלנו בהתאם לגבולות העולם הגלובלי. איך? בעזרת מודעות. לא להיות שאננים, לא להתעלם מהשינויים המהירים, לא להיות אדישים ולעצום עיניים כאילו עוד רגע הסכנה תחלוף ונחזור לשגרה המוכרת לנו. אין. לא חוזרים לעולם שהיה, אלא מתקדמים למציאות חדשה, לתפיסה אמיתית. עצם גילוי הגבול הדק בין המצב המוגבל שלנו לבין המצב של העולם הגלובלי שמקושר בתלות הדדית הוא דבר גדול. הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי מלמד הרבה. הוא מאפשר לשרטט ולהשלים את העתיד הבריא והנכון. למלא את החלל באוויר חדש של חיבור ותלות חיובית, באווירה של אחדות וערבות הדדית. מסגר לסגר, ממוטציה למוטציה, מתבהלה אחת לאחרת, אנחנו מתקרבים בצעדי ענק להשגת האמת. להבנה שאנחנו נמצאים במערכת עצומה שנקראת הטבע - תכנו אותה בשם כוח עליון, בורא או אלוהים - וכולנו כאחד נמצאים בשליטתה, תלויים בה כחומר ביד היוצר. למעשה אנחנו לא נעשים מוגבלים כמו שאנחנו מרגישים, אלא נעשים חכמים יותר. מודעים למצבנו. האשליה לגבי איך שתפסנו את עצמנו ושיווקנו את עצמנו לאחרים הולכת ומתנפצת. אנחנו רגישים לשאלות כמו מי אנחנו, איפה אנחנו חיים, לאן אנחנו שואפים, מה רוצים מאיתנו. זה שינוי תפיסה משמעותי! האוזניים כרויות לשמוע מסר חדש, הלב פנוי להצמיח בתוכו הבנה חדשה. ואם נמשיך להתמיד עם מגמת הטבע, לחקור וללמוד אותה, נתחיל פתאום לגלות חידושים של ממש. התחושה העמומה הזאת שיש כאן משהו מעבר להרגשה שלנו, דבר-מה שלא נתפס בחמשת החושים ואין לנו שליטה עליו, ילך ויתבהר. נרגיש שאנחנו חלק מרשת קשרים מסועפת שקושרת בין כל רמות הטבע, בין כל פרט ופרט, בין כל אדם ואדם - למעלה מזמן, מתנועה וממקום. זו תובנה יקרה לאנושות, להכיר שהיא בשליטת הטבע. מרגע שהמסר חלחל, כל שנותר לנו הוא לצרף את עצמנו לשליטת הטבע, לזרום איתו ועם החוקיות שלו. להתקרב ולהתקשר אליו, להיות מותאמים ודומים לו. הכוח העליון הוא אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, טבעו הוא רק לתת ולהשפיע, ולכן אם נאיץ לבנות בינינו רשת קשר חברתית שבנויה על ערכים כמו שלו, של נתינה והשפעה לזולת, אז נוכל לצוד אותו בינינו. נוכל ללמוד אותו, להבין אותו, להרגיש את הפעולות שלו עלינו ובינינו, להתחקות אחריו ולהמיר את סימני השאלה בסימני קריאה. זה רכוש גדול שהולך ומתבהר, נכס גדול שלא יסולא בפז. צריך להודות לה לקורונה.

הוא צודק בתיאוריה. אבל הוא אדיוט. הוא נייד. זה בדיוק העניין. ירצה או לא ירצה הוא נייד. ובאיזשהו שלב הוא יצטרך לקחת צד.

מצטער בעיני התוכן תמיד יותר חשוב ולא המסביב בעיני גדי היקר הוא סידר אותך