תודה רבה , מרתק

האלוהות היא אחת. האדם לעולם אינו אחד עם הסובב, שהוא שני. ולכן הדמות השלמה של האדם - לפי התפיסה הזו - אינה אלא על ידי תפיסה מסויימת ב"כפילות הפרסונה" שבאדם. תפיסה כזו - יכול לכתוב - מי שמתעלה מעל מציאותו או מעל מציאות הספקות על מצבי האנושיות שבאדם. והוא מבקש להתבונן בהם דרך פריזמה "מהותית" שאינה נדרשת לאותם ספיקות. רבי משה קורדוברו, כמו כל המקובלים - האמין שגם הכוחות האלו (ה"זכר" ו"נקבה" ומי ש"גובר") - אלו לא "כוחות מלחמה" אלא "כוחות השראה". - זה לא כוחות שהאדם לוקח על ידי כוח "אנושי". אלו כוחות שעשויים להופיע (כפי שיעוריהם) לפי הצורך והרצון האלוהי. ביחס מהרגע של ההשראה - שהיא כוללת הבנה מורכבת - ועד המטרה שהיא מורכבת גם כן. ומופיע דרך דבר אחד - כפי שיכול בפועל, כי ההופעה אינה פעמיים. זו אינה לדעתי משמעות ה"אמונה שהיא אחת" - שזה דבר אחר, להסביר בפני עצמו. אבל זה להפך - זה ההופעה בצורה שבמצב האנושי - שבו מופיעים רצונות אלוהיים מורכבים מאוד - אבל בצורה חד משמעית.

מרתק!!