❤חזק וברוך השם, גאולה ברחמים

הקושי באמונה היא העדר המשוב

תשמ"ח - מאמר ג' 1987/88 - מאמר 3 בזהר האזינו (דף צ"ג ובהסולם אות ר"י) וזה לשונו "אשרי חלקו מי שקראו אל המלך, ויודע לקראו כראוי. ואם הוא קורא ואינו יודע למי קרא, הקב"ה מתרחק ממנו, שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו". למי הוא קרוב. חזר ואמר "לכל, אשר יקראוהו באמת". וכי יש מי שיקראוהו בשקר, אמר ר' אבא, כן, זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. מאין לנו. כי כתוב "לכל אשר יקראוהו באמת". מהו באמת. היינו בחותם טבעת המלך, שהיא שלימות הכל", עד כאן לשונו. מאוד קשה להבין תשובת הזה"ק על השאלה. וכי יש מי שיקראוהו בשקר. על זה באה התשובה, אמר ר' אבא, כן, זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. הדבר הזה מתמיה מאוד, מדוע מי שאינו יודע למי קורא, נקרא "שקר". יכולים לומר, שהאדם הזה הוא טועה, אבל לא שקרן. וגם הראיה שמביא על פירוש "אמת" ואומר, היינו בטבעת המלך, שהוא שלימות כל. איזו ראיה זו, שצריכים לדעת למי שהוא קורא, אחרת נקרא שקר. ובכדי להבין את הנ"ל, שזה דבר נחוץ להבין, כי לפי דברי הזה"ק, "מי שמתפלל ואינו יודע למי קורא, הקב"ה מתרחק ממנו". היתכן להבין דבר כזה. וכי איך אפשר להאדם לדעת למי קורא. בטח כל אדם קורא לה'. אלא למי הוא מתפלל. אם כן מהו הפירוש "למי קורא". ועוד יותר מזה קשה, במה שאומר "ואינו יודע למי קורא". הלא אנו למדנו, שהאדם צריך להאמין ולא לידע למי קורא. ונחוץ לנו להקדים את ענין מטרת הבריאה ותיקון הבריאה. ואז נדע מה מוטל על האדם לתקן. כידוע, מטרת הבריאה היא, שהתחתונים יקבלו טוב ועונג, ולסיבה זו ברא בהם רצון לקבל הנאה, ואחרת לא יכולים להתקיים בעולם. והרצון הזה מכריח אותם לעשות כל מה שביכולתם, בכדי להשיג תענוג, שע"י זה יש להם זכות קיום בעולם. אבל יחד עם זה, כמו שכתוב בהקדמות, נולדה ברצון לקבל הזה, בעת קבלת התענוג, שהוא מקבל באופן בלתי ישר, בחינת בושה. ובכדי לתקן זה, נעשה בחינת צמצום והסתר, שהתענוג הרוחני נסתר מאתנו, ולא מתגלה אלא בשיעור שהרצון לקבל לעצמו מסתלק, בשיעור זה מתגלה תענוג הרוחני. ובאם הרצון לקבל שורה באיזה מקום, תיכף מסתלק משם השפע, ואין שניהם יכולים להיות במקום אחד. ובהאמור נבין מהו תיקון הבריאה, שעושים תיקונים, שהבריאה תקבל את מטרתה, שבשבילה נבראה. כלומר, שהבריאה תקבל טוב ועונג בשלימות בלי שום נהמא דכסופא. ולמדנו, איך הוא סדר עבודה. פירוש, מה האדם צריך לעשות, שתעבור ממנו בחינת הבושה, בעת שיקבל תענוג מהבורא. היות שמטרם שהאדם משיג כלי זה, שהוא לקבל על הכוונה דלהשפיע, שאז אין בושה. כלומר, שבעת הקבלה לא ירגיש בה אי נעימות מחמת הופכיות הצורה. זאת אומרת, שכל זמן שאין להתחתון רצון לקבל, והרצון לקבל הזה לא יעשה שום שינוי צורה לגבי האור והשפע, עדיין שורה עליו הצמצום וההסתר, שאין השפע עליון מתגלה, ועל כל דבר שבקדושה שהוא מסתכל, הוא רואה חושך ולא אור. אולם זה נוהג באנשים שבאמת הם רוצים להתקרב לקדושה, אצלם נהוג סדר כזה, מסיבת שמן השמים רוצים, שהם לא יבזבזו זמן בחינם, היות שהם מוכשרים להגיע לעבודת הקודש בטהרה, שפירושו, עמ"נ להשפיע. באנשים כאלו, אם הם לא מכוונים בעמ"נ להשפיע, הם רואים חושך ולא אור. מה שאם כן באנשים השייכים להכלל, בהם נוהג ענין אור כללי, המאיר להם בבחינת מקיף, ומקבלים מזה סיפוק, ואין הם מרגישים חסרונותיהם, שיצטרכו לתקנם. והאור הזה מאיר בהשלא לשמה. אולם בעת שהאדם רוצה לצאת מבחינת הכלל, ורוצה להיות עובד ה', הבנוי על בסיס של האמונה למעלה מהדעת, שאין הוא רוצה לקבל מתנת בשר ודם. כמו שביארנו, שיש לפעמים, שאין האמונה שיש לו לאדם, מספיקה לחייבו שיעסוק בתורה ומצות. אלא היות שהוא נמצא בסביבה, שכל החברים עוסקים בתורה ומצות, הוא מקבל בחינת מתנה מהחברים, שהם כאילו נותנים לו חלק רצון משלהם, וע"י המתנות של חלקי רצון שהוא מקבל מהחברים, זה נותן לו, שגם הוא עוסק עכשיו בתו"מ. נמצא, שהתו"מ שהוא מקיים, נבנה על בסיס של מתנת בשר ודם, ולא על בסיס ה'. כלומר, שאין כח האמונה שיש לו בה', מחייבו לעסוק בתו"מ. אלא הסיבה שגורמת לו לקיים תו"מ, היא מתנת בשר ודם. ובהאמור יש לפרש מה שאנו אומרים בברכת המזון "ואל תצריכנו ה' אלקינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלואתם, כי אם לידך המלאה הפתוחה, שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד". כי בזמן שהאדם מברך לה', ונותן לו תודה על שנתן לו מזונות, ובעת ברכת המזון האדם צריך לשים לב ולחשוב, כי בזכות המזונות הוא מתקיים בעולם, ואם לא היו לו מזונות, היה סובל יסורי רעב, ועכשיו ה' המציאו לו מזונות, ועל זה הוא נותן תודה לה', על הטוב שהאדם מרגיש, שה' נתן לו. וממזונות הגשמיים אדם צריך לעשות חשבון נפש למזונות הרוחניים, איזה מזונות רוחניים אדם קבל מהבורא. כי האדם צריך לדעת, כמו בלי מזונות גשמיים אין האדם יכול להתקיים בגשמיות, כמו כן בענין רוחניות, המכונה "חיים של יהודי", שיש על זה הרבה שמות. יש שקוראים "חיים של תורה" או "חיים של קדושה", ויש שקוראים חיים רוחניים בשם "חיים שיש לו קשר עם הבורא",כלומר, הוא אומר, הכל נותן לו הבורא. ויש לפעמים, שהבורא רוצה שהאדם יבקש ממנו, ואח"כ הוא יתן לו את מבוקשו. ואין הטעם, חס ושלום, שהבורא משתוקק, שהנבראים יבקשו ממנו טובה, ואח"כ הוא יתן להם, כדוגמת בשר ודם. אלא יש לפרש מה שאמרו חז"ל (יבמות ס"ד) "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים".

קצת התבלבלתי😮

סיכום: התפילה היא עבודה שבלב, לכן היא מלמדת יותר על רמת האמונה הרגשית של האדם, כמה הוא באמת הכניס את האמונה לחייו ברמה הרגשית, כמה הוא באמת הכניס את אלוקים לחייו ברמה החווייתית. ללמוד יותר קל מלהתפלל, כי ללמוד זה בשכל, בעוד התפילה היא עבודה שבלב. מי שלומד רק כי הוא מרגיש הנאה מהלימוד, לא יתפלל אם הוא לא מרגיש הנאה מהתפילה. ולהיפך. רוב האנשים הולכים להתפלל כי צריך, והסיבה לכך היא כי הם לא מרגישים עונג בתפילה וחיבור עם אלוקים. אם היו מרגישים את החיבור ואת ההשפעה הרוחנית של התפילה, לא היה להם קושי להתפלל. בגלל חוסר הההרגשה של המשוב לתפילה, אנשים מזלזלים בתפילה. קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. זאת אומרת יש כאלה שקוראים להקב"ה בשקר וזו הסיבה שאינם נענים. למה אדם קורא להקב"ה בשקר? ורבי אבא מבאר שהאמת הכוונה לקיים ושקר הכוונה מישהו שלא יודע למי הוא מתפלל. מטרת הבריאה זה להיטיב לנבראים. לכן הבורא ברא בנבראים חיסרון אינסופי כדי שיוכלו להכיל מילוי אינסופי. רק מי שחסר לו עושה רע. לבורא לא חסר, לכן הוא רק מיטיב. הבושה היא תולדת גילוי החיסרון. בחברה שבה הגוף הוא בהמי ולכן חיסרון, מצניעים אותו. בחברה שבה הגוף הוא לא חיסרון אלא מעלה, חושפים כמה שיותר ממנו. הבושה היא לא מהקבלה, אלא מגילוי החיסרון. בעל הסולם מסביר שהאדם רצה להתקשט ולכן נעשה הצמצום הראשון, הרב"ש סובר שזה נעשה בגלל נעמה דכיסופה. ההנאה מהחומר טבעית לנו, בעוד ההנאה מהרוחניות לא. הסיבה לכך היא בגלל שאם היינו נהנים מרוחניות היינו משתמשים בה על מנת לקבל ולא היינו יכולים להתגבר על הרצון לקבל ולהגיע לעל מנת להשפיע. לכן נעשה ההסתר. מרגע שהאדם החליט שהוא לא רוצה לקבל על מנת לקבל, כאשר הוא עושה זאת, מתגלה חסרונו ולכן הוא מתבייש. לכן ההסתר הוא כגודל הרצון לקבל על מנת לקבל, מה שהאדם יכול יכול לקבל על מנת להשפיע לא מוסתר, אך כדי להשיג את זה צריך לעבור תהליך רוחני. להתגבר על תענוגי העולם הזה זה אפשרי, לוקח חיים שלמים לתרגל אבל זה אפשרי. אך אי אפשר לחוות תענוג רוחני על מנת לקבל. זה יוצר קצר רוחני. זה נקרא שבירת הכלים בעולמות עליונים, ונשירת איברים בחטאו של אדם הראשון. מה שיוצר את שבירת הכלים זה אורות גדולים בכלים קטנים. מי שלומד תורה על מנת לקבל, זו תורת שקר. מי שלומד תורה על מנת להשפיע, זו תורת אמת. אפשר להגיד אותו דבר על תפילה וכאן אנו מתחילים להבין את תחילת המהלך של הרב"ש.

הרצאה מחזקת! אם אפשר שאלה, מה פירוש של לקבל על מנת להשפיע? כשנהנים ממשהו רוחני כמו תפילה/ לימוד/רגע של קרבת ד', בעצם אני נהנה פה, מה זה ההנאה הזאת? מה מקורה? תודה רבה!

שלום כבוד הרב, שאלה קצת מורכבת, מדוע ישנה אקסיומה שהבורא יתברך מושלם? מה הבעיה (תיאורטית כמובן) לומר שהבורא איננו שלם, יכול להיות שעושה טעויות וכדו' ח"ו רק שפשוט ביחס אלינו הוא הרבה הרבה יותר שלם, ויש לו כוחות שאין לנו כגון לברוא נבראים והוא מעל הזמן והמקום וכדו'?

אז אם אני נהנת מהשיעורים שלך אני לא בכיוון הנכון?