פרשת חייו ומותו של שאול המלך היא אחת הקשות והסבוכות שבמקרא. שאול החל את דרכו כאדם צנוע ונחבא אל הכלים אף כי בכל ישראל לא נמצא מתאים ממנו לתפקיד. הוא לא ביקש לעצמו את המלוכה וגם משהחל למלא את תפקידו לא רם לבבו ולא גאה לבו ועם זאת פעל שאול ברוח דרישות התורה, השבית את האובות והידעונים וגבר על כל אויביו מסביב. אבל עם הזמן פקדה את שאול רוח רעה, הוא החל לחשוש בצדק מדוד הצעיר המוכשר והמרשים, הסתבך עם שמואל הנביא שהעלה אותו לגדולה ולא הצליח לעמוד מול הצבא הפלשתי המתעצם. בסופו של דבר הוא מוצא את עצמו לבדו, אובד עצות וחסר אונים לקראת הקרב המכריע בגלבוע. בצר לו הוא מתחפש ופונה אל בעלת אוב שהצליחה לשרוד את רדיפותיו. לבקשתו היא מעלה באוב את שמואל והלה מודיע לו על מפלתו הצפויה בקרב למחרת היום.

כאן נכנס לתמונה ההיבט הדרשני. מדרש ויקרא רבה (כ"ו) מציג שלוש דרשות סמוכות של ריש לקיש, האמורא הגדול בן המאה השלישית, על שאול. בדרשה הראשונה מלגלג ריש לקיש על שאול שביער את האובות הנדרש עתה לבעלת האוב ששרדה את רדיפותיו ומדמה אותו למלך שוטה שדרש לשחוט את כל התרנגולים וכך לא מצא לעצמו מי שיעורר אותו מתרדמתו למחרת. בדרשה השנייה מדמה הדרשן את שאול, הנשבע בשם ה', לאשה נשואה הנתונה בחיקו של מאהב אבל נשבעת בחיי בעלה. עם זאת, ניתוח המשל לפרטיו מעלה כי ריש לקיש מגלה כאו הבנה לנפשו של שאול למרות הבוטות שבמשל. הדרשה השלישית עוסקת בשאול המציית לגזרה, מקבל את הדין, יוצא עם בניו לקרב האבוד ונופל על משמרתו. כאן מתאר ריש לקיש את האלוהים המציג כביכול את שאול בפני מלאכי השרת כדמות מופת.

ריש לקיש ידוע כאיש מקורי ועז צבע, המותח לא אחת ביקורת על הממסד. בדרשות שלפנינו בז הדרשן למלך, מגלה הבנה לאדם הכושל ומתמלא אהדה לאיש שגורלו נחרץ ואף על פי כן הוא ממלא את ייעודו כשהוא מודע למחיר הכבד הכרוך בכך.
המחלקה לתלמוד ותורה שבעל-פה: talmud.biu.ac.il
אוניברסיטת בר-אילן: www1.biu.ac.il/index.php