רמי דוידיאן הוא אחד השמות הזכורים ביותר מיום המחדל והדמים בשמחת תורה. קצת לפני 7 בבוקר הוא קיבל טלפון מחבר, ויצא לחלץ את בנו שנתקע בשטח בזמן אזעקות אחרי מסיבת טבע, כך הוא חשב.
ב-22 השעות שיבואו לאחר מכן רמי דוידיאן יהפוך לג'יימס בונד המושבניק ויחלץ מאות צעירים בעשרות גיחות, תוך שהוא מנהל מרחוק חמ"ל נעדרים מאולתר בניהול בנות ביתו בביתם במושב פטיש; ומנהל צוותי חילוץ מאולתרים בראשות חתניו ובני דודיו.
באחת הגיחות נסע לחץ את עמית, שקיבלה את הטלפון שלו כמו אלפי ישראלים באותו היום. כשהגיע אליה נאלץ להתל בעורמה במחבלים תוך שהתחזה לעזתי. בגיחה אחרת ראה שהמחבלים משלימים פטרול סביב השדה כל דקה וחצי והדריך חבורת צעירות איך ומתי "לדלג" כך שיגיעו אליו בלי להיתפס.
בספר 'אנחנו בדרך' - המתמקד באזרחים שהקפיצו את עצמם לחזית - מוקדש לו פרק בו הוא מתאר לפרטים את היום המטורף בחייו. ובחיי כולנו.
מדוע יצא לתופת פעם אחר פעם לחלץ ילדי זרים? איך הצליח להתגבר עשרות פעמים על המחבלים השורצים מכל עבר? מתי הבין שתפקידו נגמר?
כמו כל הפרקים בספר גם סיפורו של רמי נקרא בנשימה עצורה, ומציע מבט לפרטים והאנשים שפגש במהלך היום ושכנראה לא תשמעו עליהם בשום מקום אחר.
רוצים להבטיח את מקומם בהיסטוריה של אלו שכה ראויים לכך? הזמינו וקראו את סיפורם עכשיו: bit.ly/OnTheWay710